האהבה שלי להוקי

האהבה שלי להוקי התחילה מגיל צעיר בעקבות התרבות שאבא שלי הנחיל לי מגיל קטן. אבא שלי נולד בקנדה והגיע לארץ בגיל 19 כמתנדב לקיבוץ פלמחים ושם הוא הכיר את אמא שלי. ומאז הוא נשאר בארץ ומדי פעם הוא טס לבקר את המשפחה שלו ואת החברי ילדות שאיתם הוא גדל.

גדלנו במשפחה על כריסטמס וחג הודיה וגם על חלק מהתרבות הקנדית שאבא שלי הביא איתו.  אני התחברתי להוקי משנת ה-20 שלי ובעשר שנים האחרונות ממש נכנסתי לתוך זה והתמכרתי להוקי, עד כדי כך שאני רואה משחקים בלילות הרבה פעמים או למחרת. בשבילי ההוקי הפך ליותר מתחביב והפך להיות ממש כמו דת ועולם שלם שנשאבתי לתוכו. אני מרגיש שזה חלק מאחד התהליכים שעברתי בחיים הבוגרים שלי והתהליך הזה הוא להתקרב יותר לתרבות של אבא שלי ולעולם שלו שהוא גדל עליו.

מה שמושך אותי בהוקי זה האינטנסיביות של המשחק והעובדה שהוא שוטף ובלי הפסקות במשחק אלא רק בסיום רבעים ומדי פעם פסק זמן טלוויזיה. גם חילופים של שחקנים נעשה תוך כדי משחק ללא עצירה של שטף המשחק ואם זה נעצר אז זה עבירה והקבוצה שאחראית לזה נענשת בהרחקה של שחקן והם משחקים בחיסרון של שחקן למשך שתי דקות או עד שהקבוצה הירבה מבקיעה שער. גם המצבים המיוחדים בהארכה או שיש מצבים של שחקן מול שוער לפעמים תוך כדי משחק זה יוצר עניין רב.

שאני רואה משחק הוקי של הקבוצה שלי אז אני בתוך המשחק ושום דבר אחר לא משנה לי. אני חי את המשחק והרבה פעמים מוצא את עצמי צועק ומתעצבן על הטלוויזיה בגלל זה. אני מרגיש שההוקי נותן לי הרגשה של שייכות לתרבות הקנדית שבתוכי. אני גם כל הזמן הולך עם חולצות של ההוקי של הקבוצה שלי או של שתי שחקני הוקי קנדיים שאני מעריץ שמשחקים בליגה וחולצה של גדול שחקני ההוקי שהוא גם קנדי. יש לי גם בדירה שלי דגלים של הקבוצה שלי ושל עוד קבוצות קנדיות שמשחקות בליגת ה-NHL.